<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יוחנן בן גודגדא</h1>
<h2>דף כד.</h2>
גרסינן בתוספתא דשקלים פרק איזהו פרוס הפסח [פ"ב הי"ד] אלו הן הממונין שהיו במקדש יוחנן בן גודגדא על נעילת שערים. וגרסינן נמי בספרי פרשת ואתה ובניך אתך [פ' קרח] אך אל כלי הקודש זה הארון וכן הוא אומר ולא יבאו לראות. רבי נתן אומר מכאן רמז לשיר מן התורה וכו', עד לא יקרבו זו אזהרה לא ימותו זה עונש. אין לי אלא לוים שענושין ומוזהרין על עבודת כהנים כהנים על עבודת לוים מנין ת"ל [גם הם גם אתם. מעבודה לעבודה מניין ת"ל] גם אתם. וכבר ביקש רבי יהושע בן חנניה לסייע את רבי יוחנן בן גודגדא אמר לו חזור לאחוריך כבר [אתה] מתחייב בנפשך שאני מן השוערים ואתה מן המשוררים.
ולפי גירסת [הספרי] פליגא גמרא דידן, דגרסינן בערכין פרק אין בערכין [י"א ע"ב], תניא לא ימותו גם הם גם אתם אתם בשלהם והם בשלכם במיתה הן בשלהם אינן במיתה אלא באזהרה אמר אביי נקטינן משורר ששיער בשל חבירו במיתה שנאמר והחונים לפני המשכן משה אהרן ובניו וכתיב והזר הקרב יומת מאי זר אילימא זר ממש הא כתיב חדא זימנא אלא לאו זר דאותה עבודה מיתיבי משורר ששיער אינו במיתה אלא באזהרה. תנאי היא דתניא מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהלך לסייע בהגפת דלתות אצל רבי יוחנן בן גודגדא אמר לו בני חזור לאחוריך שאתה מן המשוררים ולא מן השוערים. מאי לאו בהא פליגי דמר סבר מיתה היא וגזרו בה רבנן, פירוש אף בסיוע. ומר סבר אזהרה היא לא דכ"ע אזהרה היא וכו'. ואי כגרסת הספרים הא תני "שכבר אתה מתחייב בנפשך", הא ודאי תנאי היא. ולפי גירסת הספרים היה רבי יוחנן זקן ורבו של רבי יהושע, דקאמר לו בני חזור לאחוריך, כענין [שמדבר] רב לתלמיד.
גרסינן בספרי פרשת מבן חמש ועשרים שנה [במדבר ח'] מבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה שומע אני כל העבודה במשמע ת"ל ולא יעבוד עוד ושרת את אחיו באהל מועד [מלמד ש]חוזר הוא לנעילת שערים ולעבודת בני גרשום. נראה לי דהיינו שיר. דאי אפשר לפרש להוריד ולהעלות יריעות המשכן דהיינו עבודת בני גרשון כדכתיב [במדבר ד'] ונשאו יריעות המשכן. [ד]אם כן אפילו לעבודת בני מררי נמי. אלא כל זמן שהיו טוענין בעגלות, וכן בנוב וגבעון שלא באו למנוחה ולנחלה נפסלין למשא מחמשים ומעלה. אלא הא דקתני לעבודת בני גרשון היינו שיר. והא דתלי בגרשון משום דאסף הגרשוני היה ראש המשוררים, כדכתיב בדברי הימים [א' ט"ז] אז נתן דוד בראש [להודות לה' ביד] אסף ואחיו. וכן ויעזב שם לפני ארון [ברית ה'] לאסף ואחיו. (והוא ראש התהלה יהודה לתפלה). והאי דמסקינן בהכל שוחטין תנו רבנן לוי מבן שלשים ועד בן חמשים כשר לעבודה ושנים פוסלים בו בד"א באהל מועד [חולין כ"ד ע"א] אבל בשילה ובית עולמים אינם נפסלים אלא בקול. פירוש עיקר עבודתן המפורשת בתורה היינו משא והקמה ופריקה דאהל מועד, כל זמן שלא באו לשילה, ונוב וגלגל חשיב כאהל מועד שבמדבר. אבל משבאו לשילה עיקר עבודתן השיר. הילכך נקט שילה ובית עולמים. וה"ה נמי דבמדבר היו נפסלים בקול. דהא כמה תנאי ואמוראי מייתי מקראי לשיר אף במדבר, דאיזה שיר הוקבע בשילה אם לא אותו שיר שהיו משוררים במדבר.
גרסינן ביבמות פרק חרש [קי"ב ע"ב], ועיקרה במסכת עדיות [פ"ז ה"ט] העיד רבי יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאת בגט אע"פ שקידושיה קידושי תורה יוצאה בגט, דלא בעינן דעתה. וכדמפרש נמי רבא בגמרא. ומסיק נמי בעדיות שהעיד על קטנה בת ישראל שניסת לכהן שהיא אוכלת בתרומה. ועיין על זו בסדר רבי יהודה הכהן. ועל מריש הגזול שבנאה בבירה שיטול את דמיו ועל חטאת גזולה שלא נודעה לרבים שהיא מכפרת מפני תיקון העולם. הני עדיות דרבי יוחנן בן גודגדא כולהו תנן בהניזקין [גיטין נ"ה ע"א]. ותימה דלא תנן הכא ביבמות כולהו. מיהו איכא למימר דאיירי דקא תני התם כמה דברים מפני תיקון העולם תני הני. ואיידי דתנא הני תנא כולהו. כ"ש דהכא בהכי קיימינן.
ורבי יוחנן בן גודגדא חסיד גדול היה כדתנן פרק אין דורשין [חגיגה י"ח ע"ב] יוחנן בן גודגדא היה אוכל על טהרת הקודש כל ימיו והיתה מטפחתו מדרס לחטאת. וזה תימה אם יוחנן בן גודגדא זה הוא רבי יוחנן בן גודגדא שכתבתי, מפני מה קוראהו כאן יוחנן ובאלו שכתבתי רבי יוחנן. וגם בנעילת שערים שכתבתי שהיה ממונה על נעילת שערים קוראהו יוחנן. וזה יש לדחות מפני שכל (הממונה) [הממונים] לא נקראו בשם "רבי" אף הוא לא נקרא בשם רבי אלא בשמו שהרי שוב קוראהו רבי כשהלך רבי יהושע לסייעו בהגפת דלתות. אבל זה תימה. ויש לפרש שהיה עדיין בחור כשהתחיל ועדיין לא נסמך, כדקתני בהדיא שהיה אוכל כל ימיו על טהרת הקודש.
